מאמר ראשון המציג את תוצאות הדוקטורט שנכתב ע"י ד"ר יהודית כרמון, פרופ' אריה ווהל ז"ל וד"ר שמואל אבן זוהר מבר אילן.
המאמר מציג שיטה פורצת דרך לפיתוח כישורי קריאה באמצעות מוזיקה באופן ההופך את קריאת הטקסט העברי לקריאה שניה שלפי כל החוקרים היא קלה בהרבה מקריאה ראשונה , ואכן כך הוכח.
המאמר עוסק בשיטה חדשנית להכנה לרכישת הקריאה, המבוססת על לימוד תווים מוסיקליים פשוטים לילדים בגיל הגן. השיטה נקראת TMN – Toy Musical Notes, ובעברית ניתן לתאר אותה כשיטת "טף-תווים".
נקודת המוצא של החוקרים היא ששיטות הוראת הקריאה המקובלות מתמקדות בדרך כלל במרכיבים הייחודיים לשפה מסוימת, כגון אותיות, צלילים, איות ותחביר. לעומת זאת, הן אינן מקדישות תשומת לב מספקת למיומנויות כלליות המשותפות לכל סוגי הקריאה, ובהן זיכרון שמיעתי, כיווניות, רצף, שטף, חיבור בין סימן חזותי לצליל, שמירת סימנים בזיכרון עד להבנת משמעותם והפנמת העיקרון שלפיו כל סימן מייצג צליל.
החוקרים מציעים להשתמש בקריאת מוסיקה כשלב מקדים לקריאת שפה. לדבריהם, קריאת תווים פשוטה יותר מקריאת מילים, משום שהילד נדרש לזהות רצף צלילים ומנגינה, אך אינו צריך לפענח גם את משמעותו המילולית של הטקסט. בכך יכולה הקריאה המוסיקלית ליצור אצל הילד "סכמת קריאה" ראשונית, שתקל עליו בהמשך לעבור לקריאה מילולית.
שיטת TMN מבוססת על שמונה סימנים פשוטים בלבד: סימנים לגובה הצליל, למשך הצליל, להפסקה ולאוקטבה. לדוגמה, מספר עיגולים שונה מייצג צלילים שונים, וסימנים המצורפים אליהם מייצגים את משך הצליל. הילדים לומדים תחילה לנגן את הסימנים בכלי נגינה, לאחר מכן לשיר אותם ולבסוף לזהות מנגינות מתוך הכתב. השיטה משלבת למידה מוחשית, שמיעתית וחזותית ומיועדת להתאים לרמת ההתפתחות של ילדים צעירים.
במחקר השתתפו 150 ילדים בני חמש מעשרה גני ילדים במרכז הארץ. הילדים חולקו לשלוש קבוצות:
- קבוצת "טף-תווים", שלמדה לקרוא ולנגן באמצעות השיטה החדשנית.
- קבוצת מוסיקה רגילה, שקיבלה פעילות מוסיקלית ללא שימוש שיטתי בתיווי החדש.
- קבוצת ביקורת, שקיבלה תוכנית לא מוסיקלית שכללה תנועה וטיפול בבעלי חיים.
הילדים נבדקו לפני ההתערבות ואחריה, ונערכו להם מבחני מעקב בתחילת כיתה א', באמצע השנה ובסופה. הבדיקות כללו מודעות פונולוגית, הכרת מושגי דפוס, יכולת מוסיקלית, קריאה בקול, מהירות קריאה, מספר מילים שנקראו נכון והבנת הנקרא.
ממצאי המחקר הראו כי ילדי קבוצת "טף-תווים" השיגו את התוצאות הטובות ביותר ברוב מדדי הקריאה. בתחילת כיתה א' הם קיבלו את הציון הגבוה ביותר במודעות פונולוגית. באמצע השנה הם קראו יותר מילים נכונות, ובסוף השנה קראו מהר יותר באופן משמעותי. זמן הקריאה הממוצע שלהם היה כ-55 שניות, לעומת כ-60 שניות בקבוצת המוסיקה הרגילה וכ-109 שניות בקבוצת הביקורת. גם בהבנת הנקרא השיגה קבוצת "טף-תווים" את התוצאה הגבוהה ביותר, ורוב הילדים בקבוצה הוגדרו כקוראים המבינים את הטקסט.
החוקרים מצאו גם קשר חזק בין יכולת מוסיקלית לבין מודעות פונולוגית. ממצא זה מחזק את ההנחה שהיכולת להבחין בגובה, בקצב ובמשך של צלילים מוסיקליים קשורה ליכולת להבחין בין צלילי השפה, הברות ועיצורים.
המסקנה המרכזית של המאמר היא שלימוד קריאה מוסיקלית פשוטה בגיל הגן יכול לחזק את התשתית הקוגניטיבית הדרושה לרכישת הקריאה. השיטה אינה אמורה להחליף את הוראת הקריאה הרגילה, אלא לשמש שלב מקדים או מקביל, המפתח את מיומנויות הקריאה הכלליות לפני שהילד נדרש להתמודד עם המורכבות של אותיות, ניקוד ומילים.
לדברי החוקרים, היתרון של השיטה הוא בכך שהיא משתמשת במשיכה הטבעית של ילדים למוסיקה, מאפשרת להם לחוות הצלחה מוקדמת בקריאה ומחברת בין שמיעה, ראייה, תנועה והבנה. כך ניתן להפחית תסכול, לחזק את הזיכרון השמיעתי ולשפר את הדיוק, השטף והבנת הנקרא בהמשך.
עם זאת, החוקרים מציינים צורך במחקרים נוספים שיבדקו את השיטה בקרב ילדים עם לקויות למידה, ילדים מחוננים, אוכלוסיות שונות ודוברי שפות שונות, וכן את השפעתה על קשב, ריכוז ותהליכים קוגניטיביים נוספים.