פיתוח כשורי קריאה באמצעות טכנולוגיה חדשנית

בכנס INTEAD בברצלונה ספרד ב2011 הוצגה שיטת טף-תווים המאפשרת להמחיש מרכיבי קריאה שבטקסט הם מופשטים באופן קונקרטי באמצעות מוזיקה בשיטה הקלה והחדשנית.

לקריאת המאמר המקורי לחצו כאן>>>

תקציר המאמר:

המאמר מציג סקירה אינטגרטיבית של שלושה מחקרים שבחנו את תרומתה של שיטת TMN – Toy Musical Notes, או "טף-תווים", לפיתוח מוכנות לקריאה, כישורי למידה, תפיסה מוסיקלית ויכולת הסמלה בקרב ילדים בגיל הגן ובכיתה א'.

נקודת המוצא של המאמר היא ששיטות הוראת הקריאה המקובלות מתמקדות בעיקר במרכיבים הייחודיים לכל שפה – אותיות, עיצורים, תנועות, איות ותחביר – בעוד שמרכיבי היסוד הכלליים של הקריאה נלמדים לרוב באופן עקיף בלבד. בין מרכיבים אלה נמנים זיכרון שמיעתי, אינטגרציה שמיעתית-חזותית, שמירת רצף של סימנים עד להפקת משמעות, הבנת העיקרון האלפביתי, דיוק, שטף, כיווניות, תפיסת רצף וניתוח מבנים. לטענת המחברת, מרכיבים אלה מופשטים מדי עבור ילדים צעירים הנמצאים עדיין בשלב החשיבה הקונקרטית.

שיטת "טף-תווים" נועדה לגשר בין החשיבה הקונקרטית לבין החשיבה המופשטת באמצעות קריאת מוסיקה פשוטה. השיטה מבוססת על שמונה סימנים חזותיים בלבד, המייצגים גובה צליל, משך צליל, הפסקה ואוקטבה. הילדים קוראים את הסימנים, מנגנים אותם על כלי מוחשי ולאחר מכן שרים את המנגינה. מעבר זה מנגינה מוחשית לביצוע קולי מופשט אמור ליצור במוחם "סכמת קריאה" ראשונית, שניתן להעבירה בהמשך לקריאת טקסט.

המאמר מדגיש עשרה מנגנונים מרכזיים שהשיטה מבקשת לפתח: הרחבת הזיכרון השמיעתי, אינטגרציה בין שמיעה לראייה ולתנועה, צבירת סימנים לכדי משמעות, הפנמת העיקרון האלפביתי, הבנת הנקרא, דיוק, שטף ומהירות, כיווניות ורצף, מעבר מהמוכר לבלתי מוכר ויכולת לזהות מבנים, חזרות ושינויים.

המחקר הראשון – השפעה על רכישת הקריאה

במחקר אורך השתתפו כ-150 ילדי גן מרקע חברתי-כלכלי נמוך. הילדים חולקו לשלוש קבוצות: קבוצת "טף-תווים", קבוצת מוסיקה קונבנציונלית וקבוצת ביקורת שקיבלה פעילות לא מוסיקלית. ההתערבות התקיימה פעמיים בשבוע במהלך שנת הגן, ולאחר מכן נערך מעקב אחר הישגי הקריאה בכיתה א'.

ילדי קבוצת "טף-תווים" השיגו את התוצאות הגבוהות ביותר ברוב מדדי הקריאה. הם הציגו מודעות פונולוגית גבוהה יותר, קראו יותר מילים נכון, קראו במהירות רבה יותר והפגינו הבנת הנקרא טובה יותר. זמן הקריאה הממוצע שלהם בסוף כיתה א' היה כ-55 שניות, לעומת כ-60 שניות בקבוצת המוסיקה הרגילה וכ-109 שניות בקבוצת הביקורת. בנוסף, 45 מתוך 54 ילדי קבוצת "טף-תווים" הפגינו הבנת הנקרא, לעומת 38 בקבוצת המוסיקה ו-26 בלבד בקבוצת הביקורת.

נמצא גם מתאם גבוה בין יכולת מוסיקלית לבין מודעות פונולוגית, נתון התומך בקשר שבין הבחנה בגובה ובמשך של צלילים מוסיקליים לבין היכולת להבחין בין צלילי השפה.

המחקר השני – מוכנות ללמידה וצמצום פערים

במחקר השני השתתפו 108 ילדי גן בתוכנית ממוחשבת משולבת "טף-תווים", לצד 25 ילדים בקבוצת ביקורת. הילדים השתייכו לאוכלוסייה במצב חברתי-כלכלי נמוך מאוד והשתתפו בתוכנית במשך שנת לימודים.

קבוצת "טף-תווים" השיגה תוצאות גבוהות באופן מובהק בכל המדדים שנבדקו: הבחנה בגובה צליל, תפיסת מנגינה, תפיסת קצב, מודעות פונולוגית והבנת מושגי דפוס. ממצא מרכזי היה שהילדים שהחלו את התוכנית ברמה נמוכה התקדמו יותר מהילדים החזקים וצמצמו את הפערים בתוך הקבוצה במהלך שמונה חודשים. כמו כן, במבחן זיכרון שמיעתי למילים, השיפור בקבוצת הניסוי היה כפול מזה שנמצא בקבוצת הביקורת.

המחקר השלישי – תפיסה מוסיקלית והתנהגות הסמלה

במחקר השלישי השתתפו 83 תלמידי כיתה א'. קבוצת הניסוי קיבלה ארבעה מפגשים קצרים בשיטת "טף-תווים", וקבוצת הביקורת לא קיבלה התערבות. לפני התוכנית ואחריה התבקשו הילדים להמציא ייצוגים גרפיים לתבניות קצב.

לאחר ההתערבות חל שיפור מובהק ביכולתם של ילדי קבוצת הניסוי לעבור מציורים אסוציאטיביים או תיאוריים לייצוגים פורמליים ומובנים יותר של רצף הצלילים ושל המבנה המוסיקלי. ממצא זה מצביע על שינוי בתפיסה הסמלית ועל התפתחות היכולת לתרגם מידע שמיעתי לסמלים חזותיים – יכולת מרכזית גם בתהליך רכישת הקריאה.

מסקנות

מסקנת המאמר היא כי שילוב של מוסיקה נשמעת עם כתב מוסיקלי פשוט ומוחשי עשוי לקדם באופן משמעותי את המעבר מחשיבה קונקרטית לחשיבה מופשטת. השיטה מאפשרת לילדים לחוות קריאה ראשונה בסביבה פשוטה, מהנה ומצליחה, עוד לפני שהם נדרשים להתמודד עם המורכבות של קריאת טקסט.

על פי שלושת המחקרים, "טף-תווים" עשויה לשפר מוכנות לקריאה, דיוק, שטף, מהירות, הבנת הנקרא, זיכרון שמיעתי, מודעות פונולוגית, תפיסת מבנה ויכולת הסמלה. יתרון נוסף הוא תרומתה האפשרית לצמצום פערים, במיוחד בקרב ילדים שהחלו את התהליך ברמה נמוכה.

עם זאת, יש לציין כי המאמר הוא סקירה של מחקרים שבוצעו על ידי מפתחת השיטה ושותפיה, וחלק מהמחקרים כללו קבוצות לא שוות בגודלן או התערבויות שונות באופיין. לכן, לצד הממצאים החיוביים, נדרשים מחקרים עצמאיים נוספים, עם מדגמים גדולים, הקצאה אקראית ובקרה אחידה, כדי לבסס באופן רחב יותר את יעילות השיטה ואת יכולת ההכללה שלה לאוכלוסיות ולשפות שונות.